כמה שטח צורך המזון שלנו?

אמ;לק: השטח שמגדלים עליו את בשר העוף הנצרך בישראל הוא בגודל שליש מהמדינה, השטח שמגדלים עליו את בשר הבקר הנצרך רק בישראל גדול יותר מפי שניים משטח המדינה, וגדול יותר מהשטח שצריך בשביל לגדל את כל הטופו, טמפה וכו' - לכל העולם.

​מבלי שאנחנו חושבים על זה, הבחירות שאנו עושים ביומיום, הן השפעה של מסורות עתיקות.

חלקן בנות מיליוני, אולי אפילו עשרות מיליוני... דקות!

​

המסורות האלו התפתחו ועיצבו אותנו בתקופות בהן חיינו נראו אחרת לגמרי: מאוכלוסייה של כמה מיליוני אנשים ברחבי העולם, התפשטנו במיליארדים אל כל פינה ברחבי הגלובוס. בינתיים הספקנו לשכוח לגמרי מחלק מהמסורות, וחלקן התאמנו לחיים הנוחים של היום.

​

בעוד שפעם, במספרינו הקטנים, יכולנו להתייחס אל העולם בתור שטח אינסופי - היום המצב שונה לגמרי. אמנם אנו מנסים בכוח לשמור על המסורות, אך הן מצידן תופסות יותר ויותר שטח. כזכור ממפת העולם מלפני יומיים: בעזרת החקלאות שלנו, התפרסנו על פני חצי מהאדמות שניתן ליישב בכדור הארץ. ח-צ-י!

​

באילוסטרציה הבאה אני רוצה שתשימו לב לדבר אחד: שטח. שימו לב לגודלה של ישראל. ביחס אליה, נסו להשוות את גודל השטחים הנדרשים בשביל לגדל את המזון שלנו.

​

נכון, זה לא אפשרי לגדל במדינה הקטנה שלנו את כל המזון, תחת פיצוץ האוכלוסין הנוכחי ההולך ומחריף. זה גם לא אפשרי תחת הביקוש העולה למוצרי המזון מן החי, ובטח כשצריך להשאיר גם מקום כדי לגדל עוד שליש מהמזון, שילך ישר לפח. ותאמינו לי, באמת שמנסים להקטין את השטח הנדרש! כולאים, מצופפים, דוחסים ומשעבדים את המזון החי כדי שיתפוס כמה שפחות שטח! אבל גם המזון הזה צריך לאכול, והאוכל שהוא אוכל, תופס את רוב השטחים. בינתיים, תנאי הכליאה והצפיפות רק יוצרים עוד מחלות ומגפות מיותרות.

​

את השטח הנדרש כדי לגדל את בעלי החיים שאנו (שיאני הצריכה שלהם) אוכלים בישראל, בחרתי להשוות אל השטח הנדרש בשביל לגדל את אחת האלטרנטיבות: הסויה.

​

סויה היא קטניה שאנו אוכלים רק חלק קטן ממנה, והשאר בדרך כלל הולך להאכלת בעלי חיים. ובכל זאת, השטח הנדרש כדי לגדל את כל הסויה שאוכל האדם בכל רחבי העולם, קטן יותר מהשטח שנדרש כדי לגדל את רר הבקר שנצרך בישראל!

​

בעולם בו אנו מנצלים את המשאבים כמעט פי שניים ממה שהם מסוגלים להתחדש, אלו הבדלים עצומים.

כל פיסת שטח נהפכת לחשובה יותר לשימור, שיקום וייעור.

​

אז הגיע הזמן לזכור שהמסורות שלנו אינן נצחיות. הן משתנות עם השנים, ועליהן להתאים את עצמן למציאות, או שיגרמו לבלאגן. איני בקיא בהרבה מהמסורות - אך אני יכול להבטיח לכם שצריכת העוף והבקר של היום אינן דומות למסורת. לא בכמות, ולא באיכות.