הרהורים של אמא לפני השינה - פנדמיה ועמידות בפני שינוי: טור שלישי בסדרה

כתבה: עדי מור

עוד מוקדם לדעת איך תיתפס שנת 2020 בעתיד. אולי היא תיזכר בתור איזו שנה הזויה שקטעה את הרצף של גלגלי התנופה הקפיטליסטים שלאחריה הכל חזר כלא היה. או שהיא תיזכר כנקודת מפנה באופן התנהלות העולם, שממנה והלאה אנשים כבר לא יעברו בין מדינות בקלות והמנוע העיקרי בחייהם כבר לא יהיה כסף.

אולי בכלל 2020 תזכר בתור השנה הראשונה שאחריה באו עוד סדרת מגפות בהיקפים שונים אשר יובילו לסגרים נוספים, ולהסתגרות מדינות, חברתית ואישית.

בתחילת הסגר הראשון חשבנו שהנה הזדמנות להעריך את הדברים הקטנים. קיווינו שאולי עם סגירת השמיים וסגירת הכבישים אפשר יהיה להתחיל לדבר על המשמעות של אוויר נקי. אבל גם לזה התרגלנו והדיון התרכז בעיקר סביב הישרדות כלכלית בין סגר לסגר, השאיפה לשגרה והגעגועים לחו"ל, ואת הזיהום של דלק המטוסים מהחופשות לחו"ל החליפו הרכישות האובססיביות באינטרנט וערמות הפלסטיק של הזמנות טייק אווי.

בכל זאת, דבר אחד אני למדתי על הטבע האנושי מכל הסיפור הזה. עם כל כמה שבני האדם מאוד מתקשים לקבל שינויים ותמיד יחזרו לסורם, כשהמציאות דוחקת ניתן ביום אחד לסגור ערים שלמות, לשנות את צורת העבודה, בילוי, צריכה, חשיבה, למידה, הכל. אז למה העתיד העגום של כדור הארץ לא מצליח לעשות כבר שנים את מה שווירוס אחד הצליח בשנה?

על הקושי של בני אדם לשנות הרגלים גם אם השינוי הכרחי או מציל חיים, כתבו ליסה לסקוב להי ורוברט קגן את הספר ״Immunity to Change״. הספר נועד להנגיש לקוראיו כלים ליצירת שינוי ביחסים שלהם עם הסביבה שלהם. אחד הכלים בספר הוא טבלה* (מאוד יעילה מנסיון) אשר נועדה לזקק בעיה מסוימת ולפתור אותה על ידי משחק פסיכולוגי מאוד פשוט, המקשר בין הנחות יסוד שלנו למעשים שלנו. מכיוון שאת הטבלה לא צריך לשתף עם אף אחד, היא מאפשרת כנות אמיתית של מי שממלא אותה עם עצמו והיא מהווה מראה עבורו.

את אותו תהליך פסיכולוגי ניתן ליישם גם על קבוצה גדולה יותר כמו ארגונים ואף מדינות וכך תיאורטית ניתן לבצע שינויים תודעתיים גם בחברה אנושית אפילו אם הם מושרשים עמוק כבר דורות.

עוד טוען קגן שהחברה האנושית כולה כבר התגייסה למען הצלת עתידה העגום על פני כדור הארץ באופן אבולוציוני ולא מודע, על ידי הארכת תוחלת החיים של בני האדם במאה השנים האחרונות. לטענתו התודעה של אדם בוגר יכולה להשתנות ולעבור עד 5 תחנות פוטנציאליות במהלך חייו https://medium.com/@NataliMorad/how-to-be-an-adult-kegans-theory-of-adult-development-d63f4311b553

את שלושת התחנות הראשונות עוברים בילדות ובגיל ההתבגרות, ואליהן מגיעים רוב מי שהוא חלק מהחברה האנושית ואינו לוקה בבעיה חברתית. אל התחנה הרביעית מגיעה כ 35% מאוכלוסיית העולם (סביב גיל 50 לטענתו). בשלב זה האדם הוא זה שמגדיר מי הוא, והוא אינו מוגדר על ידי אחרים, על ידי מערכות היחסים שלו או על ידי הסביבה שבה הוא חי. הוא מסוגל להטיל ספק בסדר הקיים, ולייצר קו מחשבה עצמאי, המגובה ביכולת לקחת אחריות על רגשות, מחשבות ומעשים. כאן מצביע קגן על השינוי שחל במאה השנים האחרונות, מכיוון שעד לפני מאה שנה רוב אוכלוסיית העולם לא זכתה להגיע לגיל שבו התודעה יכולה להבשיל אל השלב הרביעי. התיאוריה שלו בעצם אומרת שאם 35% מאוכלוסיית העולם מגיעה אל השלב הרביעי של התודעה, הרי שיכולה להיווצר במצב כזה תודעה קולקטיבית שתאפשר את הפתרון או השינוי הנדרש כדי לתקן את העולם.

הבעיה שלי עם התיאוריה של קגן היא, שהיא מאפשרת התנערות מאחריות כלפי כל מי שעדיין לא הגיע לגיל 50. דווקא הדור הצעיר הוא בחזית האג׳נדה להכרה במשבר האקלים כמצב חירום כבר היום. ומה לגבי הדור שלי? מי שהוא כבר לא נחשב צעיר (מה לעשות), אבל עדיין לא עבר את גיל 50? בעיניי, הדור שמגדל היום ילדים הוא זה שדווקא מחויב יותר מאחרים להילחם למען עתידם. מה, נחכה עד שנהיה בני 50 ובמצב תודעתי נכון, רק כדי לגלות שזה מאוחר מדי?

*דוגמאות לטבלה של להי וקגן, ובה כלים לפתרון בעיות - התמודדות עם הבעיה מתוך לקיחת אחריות:

Photo by Önder Örtel on Unsplash