• הורים למען האקלים

הרהורים של אמא לפני השינה - מה שהם אוכלים: טור חמישי בסדרה

עודכן: 3 בספט׳

כתבה: עדי מור


בתור ילדים אי שם בשנות השמונים והתשעים היינו אוכלים בבית אוכל בריא ומגוון אבל גם הרבה לא. השילוב של שפע מצד אחד ולא מספיק ידע מצד שני יצר מוטציות כמו נקניקיה בלחמניה שמכינים במיקרו. לא שמישהו חשב שקולה זה בריא, אבל זה כן היה מוצר שהיה קיים בכל בית ברמה היומיומית. זה נכון גם לגבי החטיפים המלוחים והמתוקים, איך נאמר, לא הסתכלנו על מה שכתוב מאחורי האריזה.


היום המשווקים כבר מחוייבים לשים הערות על גבי האריזות של סוכר ונתרן ברמה גבוהה, אבל עדיין לא רשום חומרים משמרים ברמה גבוהה, שזה לא פחות חמור כמובן.

עד כאן הכל מובן ואין עוררין שסוכר ומלח לא בריאים. נוסיף על כך את תעשיית החלב והבשר שהשרישה בנו את האמונה שמוצרי חלב מומלצים לצריכה בכמויות גדולות ושחייבים מנת בשר אחת ביום. כל זה כמובן לא נכון אבל איכשהו, עדיין היום רוב האנשים בישראל מאמינים באמיתות הלא אמיתיות האלה.

ואז כשכל ילידי שנות השמונים חצו את גיל 30 והתחילו לפתח בעיות עור ובעיות עיכול ואלרגיות, מעטים האנשים שעושים את ההיקש.

היום התחושה הרווחת בקרב ההורים המודעים והטרחנים (אני ביניהם) היא שבתכלס שום דבר כבר לא בריא באמת, כי בדגים יש כספית ובירקות והפירות יש ריסוס והורמונים, במוצרים מן החי יש גם הורמונים ובכלל בני האדם לא נועדו לעכל בשר וחלב. אז מה עושים עם כל האינפורציה הזו שלא משאירה מה לאכול?


לצערי הכל נכון והסיבה שרוב מה שנכנס אלינו לקיבה מכיל יותר דברים שרעים לנו מדברים טובים היא האופן שבו שיכללנו את תעשיית המזון על מנת לייצר כמויות מזון בזמן קצר ובמחיר נמוך. כדי לא לוותר לגמרי, אני מציעה לפרק את הנושא לכמה תתי נושאים, ונלך מהכבד אל הקל:


חטיפים ושמן דקלים - זו הבדיחה הכי גדולה שלנו על עצמינו לדעתי. חוץ מהעובדה שכל החטיפים המלוחים והמתוקים שמגיעים באריזות מהמפעל מכילים אפס ערכים תזונתיים וכל מטרתם היא לגרום לילדים שלנו להתמכר אליהם ולרצות עוד, הם כולם ללא יוצא מן הכלל מכילים שמן דקלים. שמן דקלים הוא שמן זול להפקה וללא טעם וריח. הבעיה היא שבמדינות כמו מלזיה ואינדונזיה (שבהן מייצרים את שמן הדלקים עבור 85% מצריכת העולם) הצריכה עולה כל הזמן כך שיש מחסור בשטחי גידול אז פשוט כורתים יערות גשם כדי לשתול עוד דקלים. זאת אומרת שבני האדם החליטו לוותר על יערות הגשם שנוצרו במשך עשרות ומאות אלפי שנים ושבזכותם אנחנו נושמים אוויר, למען חטיפים שהופכים את הילדים שלנו לנרקומנים בלתי נסבלים שנמרחים על הרצפה באמצע הגינה כי הם במאנץ׳ או בהיפר או בדאון. כלומר, פסגת הטמטום האנושי במלוא הדרה. ומי מתדלק את כל היופי הזה? המשווקים הגדולים שמגלגלים מיליונים כל שנה ומשלמים שוחד למלאזים מסכנים שאין להם מה לאכול בעצמם כדי שיכרתו להם את יערות הגשם בניגוד לחוק.

https://www.wwf.org.uk/updates/8-things-know-about-palm-oil


בשר -הטבעונות עשתה שירות טוב לעולם בעשר השנים האחרונות. גל הטבעונות שלווה בסרטים והרצאות קורא לא רק להפסיק את תעשיית הבשר אשר מתעללת בחיות המשק (בחייהם ובמותם), אלא בכל תעשיית המוצרים מן החי. בקצרה אפשר לומר שכל מוצר מן החי היושב בסופר הוא עדות להתעללות מתמשכת של בני האדם בפרות, תרנגולות, עגלים, עיזים וכו׳. בנוסף לכך, בשנים האחרונות הקהילה המדעית מערערת על החשיבות הבריאותית שנהגו לייחס לאכילת בשר עם מחקרים אשר מצביעים על הקשר בין אכילת בשר למחלות לב ובין אכילת בשר מעובד לסיכוי לחלות בסרטן. ומעל לכל זה מונחת האבן הכבדה של משבר האקלים. קשה להעריך בצורה מדויקת את ההשפעה של תעשיית הבשר על הסביבה מכיוון שהיא מורכבת מהרבה מאוד גורמים: שינוע ואריזה, פליטות גזים, בירוא יערות לצורך גידול התבואה אשר מזינה אותם ולצורך שטחי מרעה ועוד. גזי החממה (וביניהם גז מתאן) הנפלטים מעדרים, המגודלים לתעשיית הבשר, אחראים על 14.5% מכלל פליטות גזי החממה הנגרמים ממעשי אדם.

אז למה בכל זאת עדיין לא עשינו את הקפיצה הזו כחברה אנושית?


חוץ מההשפעה של בעלי האינטרסים על התודעה שלנו אפשר להגיד שפשוט קשה לנו. אנחנו אוהבים לאכול ולא אוהבים שמגבילים אותנו במה לאכול. כל עוד עדיין חוקי למכור מוצרים מן החי יהיו לזה קונים כי זה טעים לנו.

אז מה כן אפשר לעשות?

להמעיט! להתייחס לאכילת בשר כמו שמתייחסים היום לקפה, לאלכוהול ולסיגריות.

לקנות רק בשר באיכות גבוהה. גם אם המחיר גבוה זה יפצה על זה אם הכמות מעטה.


התעשייה האורגנית

אנשים נוטים לחשוב שמוצרים אורגנים הם מוצרים שהעלו להם את המחיר ב 150% ופיזרו עליהם חול. רבים מרגישים שזה הכל שקר ושהמגדלים לא באמת מקפידים על עניין הריסוס. ניתן להבין את הגישה הזו מאחר וזה תחום עם הרבה מילים מכובסות כמו ״ריסוס ביולוגי משולב״ (מה זה?) ומכיוון שאין פיקוח אז גם כשכבר יש איזה צדיק בסדום אי אפשר לזהות אותו מבין כל הרמאים. עם כל זאת, יש הרבה מגדלים שמוכרים היום ישירות ללקוח וגם מזמינים אותו אליהם לשדות לראות להכיר וללמוד. יש משהו ממש דפוק בזה שבאוכל שאנחנו אוכלים ונותנים לילדים שלנו לאכול כדי שיגדלו וכדי שיתפתח להם המוח, יש חומרים כימים רעילים, קל וחומר כשמדובר בפירות וירקות. אנחנו מסבירים לילדים שלנו כמה הם בריאים ונותנים להם לאכול אותם טריים, ללא בישול.


יש מקום לנו כהורים לנקוט עמדה צרכנית ולעודד ייצור מקומי ברמה גבוהה. אפשר להעביר ביקורת על מה שההורים שלנו נתנו לנו לאכול בתור ילדים, אבל צריך גם לחשוב מה תהיה הביקורת שהילדים שלנו יפנו אלינו בעתיד. היום, בשונה משנות השמונים, יש הרבה יותר ידע בנוגע לאוכל והידע הזה גם הרבה יותר נגיש. כל מה שזה מצריך מאיתנו זה קצת התעניינות וחשיבה ביקורתית. אני גם חושבת שההשפעה של כל אחד מאיתנו על תעשיית המזון היא הרבה יותר משמעותית מבכל נושא אחר בדבר הגדול הזה שנקרא משבר האקלים ולכן הפוטנציאל לשינוי בו הוא גבוה.


photo: elle hughes, pexels

57 צפיות