מה למדנו מיום אחד של ניקיון חופים ונזילה אחת בצינור נפט

בעוד אנחנו מלמדים את ילדינו לקיחת אחריות, ענקיות הנפט מייצרות מדי יום זיהום מסוכן עמו דור העתיד יצטרך להתמודד

כתב: לוטן רז

בשישי האחרון, בשעות הבוקר, יצאו כ-18 אלף ישראלים למבצע ניקיון חופים חסר תקדים. צעירים, פנסיונרים, הורים עם ילדים בכל הגילאים פקדו את חופי הארץ מצפון ועד דרום ואספו מעל שישים טון של פסולת.

באותן שעות ממש, שלושה ק"מ מחופיה המתנקים של אשקלון, תקלה טכנית בצינור נפט ימי של קצא"א גרמה לדליפת נפט לים. הדליפה הובילה להשבתת מתקן ההתפלה הסמוך למספר שעות.

שני האירועים האלה, כל כך קרובים בזמן ובמקום, וכל כך הפוכים בנסיבות ובתוצאות שלהם, מגלים לא מעט אמת על העולם שאנחנו חיים בו.

מבצעי ניקוי חופים מסוג זה הם עדות לכוחה של קהילה. הם תוצאה של שיתוף פעולה ממושך של עשרות ארגונים ומאות אנשים. במקום להתלונן על הלכלוך שמסביבנו, אבל להרגיש חסרי אונים כיחידים מול כמויות הזבל הנערך מסביב - עבודת ניקיון משותפת, הופכת כל אחד מאתנו לבעלי חשיבות. כל שקית פלסטיק שאנחנו מרימים, כל בקבוק שאנחנו מצילים ממי הים, הוא משמעותי כי מסביבנו חברים וחברות שגם הם אוספים פריט ועוד פריטים, כך שיחד, החופים נראים פתאום אחרת. מעבודה סיזיפית ומייאשת, עבודת הניקיון נעשית לפעולה שנותנת השראה ותקווה ומקרבת לבבות.

בעוד שמבצע ניקיון החופים מהווה שיעור באחריות קהילתית, דליפת הנפט היא הדגמה חיה של הפקרות שיטתית. הפעם, כך אומרים לנו, יצאנו בזול. "רק" כמה מטרים מעוקבים של נפט זלגו מהצינור לים. כמה שעות לאחר סיום הדליפה, מתקן ההתפלה חזר לפעולה בטענה שכתם הנפט התרחק ממתקן השאיבה.

היה ניתן אולי להקל ראש. תקלה אחת קטנה לא צריכה להפריע לנו לישון, אפילו אם היא מזהמת את החופים שעשרות אלפי אנשים בדיוק עמלו קשה לנקות. אלא שקשה לומר שזו תקלה קטנה ומבודדת.

רק ימים בודדים לפני אותה הדליפה, הודיעה הפרקליטות לקצא"א ולחמישה בעלי תפקידים בה על העמדתם לדין בכפוף לשימוע, בשל תפקידם בדליפת הנפט החמורה בצינור של קצא"א בשמורת הטבע עברונה לפני שש שנים. כאן לא מדובר היה בדליפה של כמה מטרים מעוקבים אלא במיליוני ליטרים של נפט גולמי, אירוע שנחשב לאסון האקולוגי החמור ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. זו היתה הדליפה החמורה ביותר מצינורות קצא"א אבל היא לא היתה היחידה בשנים האחרונות.

דליפות נפט וגז מצנרת, מאוניות, ומאסדות מתרחשות בעולם כולו בצורה תכופה. חלקן קטנות ולעתים בלתי מדווחות, וחלקן זורות מידת הרס שלא ניתן להתעלם ממנו. עד כמה שהיינו רוצים לחשוב שבמאה ה-21 ניתן להמנע מתקלות מסוג זה, המציאות מראה לנו שוב ושוב שבסופו של יום הן בלתי נמנעות. אפשר לבנות מערכות מנוטרות היטב שמקטינות את הסיכונים לתקלות, אבל בכל מקום שבו קודחים או מזרימים נפט, פותחים פתח ממשי לתקלה. זה טבען של מערכות כאלה. אי אפשר להעלים עין ולומר שמדובר בתשתיות בטוחות במציאות שבה בעולם כולו תקלות מסוג זה קורות לעתים קרובות.

האירוניה היא שחודשים בודדים לפני ההכרזה על כתבי האישום מאסון עברונה, ולפני התקלה באשקלון, נודע לציבור על תוכנית חדשה להקמתם של צינורות גז ונפט של קצא"א לאורך הנגב והערבה. אותם צינורות יעברו בלב מספר שמורות טבע מרכזיות, ויחצו 16 נחלים שונים.

בו בזמן, אחת מהתוצאות של החתימה על ההסכמים עם מדינות המפרץ הוא הסכם להעברת נפט מהמפרץ לאירופה דרך ישראל. מיכליות נפט מהמפרץ יפרקו את הנפט בנמל קצא"א באילת ומשם בצינור קצא"א לנמל אשדוד. דליפה או שפיכה של נפט ממיכליות אלה במפרץ אילת עלולה להפוך את הים למזוהם כל-כך שלא נרצה להיכנס אליו, ושוניות האלמוגים המיוחדות שלו עשויות להיהרס בצורה בלתי הפיכה.

כל זאת בנוסף לתוכנית צינור האיסטמד שמקדמת המדינה ומיועד להיות מונח בעומקי הים התיכון ואמור להוביל גז ממאגרים תת-ימיים בישראל ובקפריסין לאירופה. הגז והקונדנסט שלו (הגז בצורתו הנוזלית) עשוי לדלוף ולגרום נזקים רבים וזיהום. שלא לדבר על סיכון של פיצוץ.

כך קורה שבמקום ללמוד מלקחי העבר הקרוב, ולצמצם את הסיכונים שכולנו חשופים אליהם, המדינה מרחיבה בקצב גובר את הסכנות לאסונות הסביבתיים הבאים.

מה יקרה כאשר תהיה דליפת נפט חמורה יותר מזו שאירעה בשישי האחרון? האם נאלץ לשתות מים שיש בהם סכנה שהם מהולים בנפט כי מערכות ההתפלה שלנו הן המקור המרכזי שלנו למים?

אני מלמד את הבן שלי שאנחנו אחראים לנקות אחרינו. אף אחד לא צריך לנקות את הלכלוך שאנחנו אחראים לו. תעשיית הנפט והגז משאירה לילדים של היום להתמודד עם ההשלכות של הזיהום המסוכן שהיא מייצרת מדי יום.