קורונה: מה קורה לנו?
עודכן: 1 ביולי 2020
(כתב: שחר פצ'ורניק)
"לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" אומר אלוהים, ומשה יורד מהר סיני אחרי 40 יום ו- 40 לילה ורואה את עגל הזהב שבנו בני ישראל. הוא מתפוצץ מכעס ושובר את לוחות הברית שנכתבו בידי אלוהים. זו הייתה אחת אולי נקודות השבר הגדולה ביותר של עם ישראל.
400 שנה היינו עם של עבדים במצרים, ואז באותות ובמופתים יצאנו לחפשי, מעבדות לחירות, ולא סתם לחירות פיזית. משה עומד להציע לעם דרך חיים חדשה, כך שבלהט החירות הפיזית בני ישראל לא ישכפלו את התרבות המצרית.
משה מציע תרבות נאורה של דרך ארץ, שבה האדם הפשוט במרכז. ואהבת לרעך כמוך – זו כל התורה על רגל אחת, אמר רבי עקיבא. אבל לבני ישראל אין סבלנות, לא יכולים לחכות 40 יום, הם מחפשים מנהיג חלופי, את אהרון ואיתו בונים את עגל הזהב שהם מכירים ממצרים.
הם צריכים לסגוד למשהו. הם רגילים לסגוד. זו התרבות המצרית שבתוכה חיו מאות שנים.
משה פספס כשלא קלט את העם ולא הבין שצריך להכין אותם לזה.
גם כשאתה מגיע עם ההצעה הכי נפלאה כדאי לבדוק מי נמצא שם בצד המקבל. זה קריטי להקשיב באמת, להיות בעולמו של האחר ולחפש ביחד איתו את הדרך אל החדש והנפלא. יש לצפות להתנגדות לשינוי בפרט כשהשינוי הוא עמוק. הנטייה לשמור את הקיים, את מה שאני "כבר יודע" הרבה זמן, היא בטבע האנושי ולא קל לוותר על זה.
עברו אלפי שנים. בעידן הנוכחי הסגידה היא ל "עגל הכסף". הגלובליות. ההתעשרות המהירה בכל מחיר שמגיעה עד לכדי חזירות קפיטליסטית. זו התרבות, פחות או יותר בעולם המערבי. כולנו (או כמעט כולנו) סוגדים לכסף. כולם נמדדים על פיו. אתה מוצלח אם עשית הרבה כסף. יחסי חברות, ערבות הדדית, כבוד לאדם ולאדמה – כל אלה משניים, במרוץ אחר הכסף. עובדה, המירוץ למליון – היא אחת ממדורות השבט היותר פופולריות.
ואז באה הקורונה ועצרה הכל. ידענו מזה זמן שאנחנו לא חיים נכון ושאנחנו מזהמים ומקלקלים לילדים שלנו את העולם שבו הם יחיו. ידענו היטב, אבל המירוץ למיליון גבר.
עכשיו משעצרנו בכח (תודה אלהים!) קיבלנו הזדמנות נפלאה לחשב מסלול מחדש.
אי אפשר היה שלא לראות את פרץ האחווה שיצא מתוכנו בזמני ההסגר: שיחות של מתנדבים עם בודדים, מתנדבים מחלקים מזון, חיילים בבני ברק תומכים בתושבים וזוכים לברכות חמות, אנשים מכבדים מרחק, עומדים בשקט בתורים ארוכים, מי היה מאמין שזה אפשרי? אביב גפן מקדיש שיר לחרדים וזוכה להוקרות מרגשות רבות.
פתאום "ואהבת" תופס מקום מרכזי בחיינו. זה בלתי רגיל! פשוט קסם.
קבלנו הזדמנות נדירה לעשות שבת גדולה שאף פעם לא הזדמנה לנו. לעצור ולחשוב מחדש על הרגלי חיינו.
אנחנו רגילים לחשוב מתוך מה נח לי או לנו? מה יקדם אותי? לאן אני רוצה להגיע?
אולי זה כבר לא מתאים? אולי נגמר עידן האני ומתחיל עידן האני ואתה? הסיני הראשון שנדבק בקורונה משפיע היום על כולנו כאן בישראל. אנחנו באמת חיים בעולם גלובלי ו-"אני ואתה" זה כבר לא רק של מחבקי עצים וג'ון לנון אחד. זו דרך חיים שנדרש לחיות על פיה.
נצטרך לחשוב, אולי בפעם הראשונה באופן רציני מנקודת מבט חדשה ובאומץ לבחור מה באמת חשוב לנו. למשל, לבחור להפסיק להכחיד מיני בעלי חיים ולתת לאלה שששרדו יכולת להתקיים באזורים שלהם ללא הפרעה. לבחור להשאיר לילדינו אויר לנשימה ומים לשתייה כפי שהיו לנו בילדותנו. נשמע פשוט? רק שזה ממש לא. מהבחירות האלה יגזרו כללי חיים חדשים.
כפי שעכשיו אנחנו מתרגלים לעטות מסכות בלית ברירה ולהתרחק מהקרובים לנו. נצטרך לעשות ויתורים נוספים ואחרים. נידרש לשינויים בהרגלים נוחים של הרבה שנים. משהו בתוכנו יתנגד, אבל אני ואתה ואת וכולנו נידרש אז לזכור את הבחירה החדשה ולוותר על נוחות והרגל למען משהו גדול בהרבה.
ככה זה כשבאמת רוצים לעשות שינוי עמוק למען מטרה שווה. השינוי הדרמטי יקרה אם כולנו נדרוש ונכתוב ונפגין בכל דרך הולמת כדי שמקבלי ההחלטות – הנבחרים שלנו, משמאל ומימין, מלמעלה ומלמטה, כולם כאחד יבינו שזו בחירתנו ולאורה אנחנו מבקשים שינהלו את המדינה ואת העולם. ובמקביל כל אחד מאיתנו בביתו שלו יטרח ויפנים הרגלי חיים מקיימים יותר (קנייה מקומית, חקלאות שכונתית, מחזור, תחליפים לחומרי ניקוי, ועוד.
על פי בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי ההגדרה של קיימות (Sustainability) היא "פיתוח המספק את צורכי ההווה ללא סיכון של יכולותיהם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם שלהם" (דו"ח ברונטלנד, 1987, האומות המאוחדות). קיימות היא הכרח, אם ברצוננו להוריש ירושה הוגנת לדורות שאחרינו.
בועידת האקלים בפאריז בדצמבר 2015 הוסכם על רוב מדינות העולם (195 מדינות) על חתירה לעולם של איזון בין צרכי האדם לטבע ולסביבה על ידי מעבר לאנרגיות מתחדשות וצמצום תלות בנפט, פחם וגז טבעי. זה היה ב 2015. מאז ארה"ב יצאה מהסכם פריז, היו שריפות ענק באוסטרליה, גם בברזיל, ולאחרונה באה אלינו לביקור הקורונה.
אין פתרון פשוט לבעית הקיימות האנושית. אין תשובה אחת או כוללת, אבל יש חזון ודרך, ויש היום הרבה ידע וטכנולוגיה ומוכנות לצאת לדרך חיים חדשה ומקיימת.
כנראה אין לנו ארץ אחרת, אבל בודאי ובודאי שאין לנו פלנטה אחרת.
הקורונה חשפה את מערמומיו של "עגל הכסף" שהעולם סוגד לו, וזה הזמן להסתכל במראה ולהגיד לעצמנו באומץ שצריך לחרוט מחדש את לוחות הברית של חיינו, להתחבר מחדש אל צלם האלוהים שאנחנו יכולים להיות מתוך – "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ", והאמת, בעיקר לשמרנו.
הכותב חבר ב-"הורים למען האקלים".