ברכבת הרים של תחושות הזדהות, הסרט "אל תסתכלו למעלה" משקף לצופה כיצד זה מרגיש לפעול למען מטרה כל כך גדול, שפשוט לא ניתן לתפוס אותה. האנלוגיה למציאות כואבת, אך מה שהסרט באמת רוצה לעשות זה להניע אותנו לפעולה. האם הוא יצליח?
מאבק תמידי
טוב בסדר, חצי מהסרט הגרון שלי היה חנוק.
ולא רק בגלל הטרמינולוגיה והדימויים המדוייקים להפליא שמופיעים לכל אורך הסרט.
המשחק העדין בין שתי הדמויות הראשיות, מתאר את המתח התמידי בדרך העברת מסר שכל כך חשוב לרבים מאיתנו להוציא החוצה.
בין אימפולסיביות מאשימה ובלתי נשלטת, לקור רוח והומור - נמצאת רכבת ההרים האישית שלי.
אני יודע איך זה להיות בצד המחושב והקר, אבל גם יודע איך זה מרגיש כשדווקא בפרץ של ניסיון בלתי נשלט לעשות את מה שמרגיש הכי נכון - אני הכי נכשל בלהעביר את המסר.
בקטעים האלו, המשחק בסרט כל כך מדויק, שכל מילה נוספת רק תגרע.
אנחנו רוצים לראות שליטה אצל מי שמעביר את המסר, אחרת אנו מאבדים את היכולת להקשיב.
בעודי כותב זאת, אני פתאום קולט מדוע לאנשים רבים קשה כל כך להבין את הסובלים מחרדת אקלים.
האנשים הפועלים לעצירת כוכב השביט שבמציאות, מכירים את התחושה של התמודדות עם מידע כל כך גדול וקשה, ולכן משתדלים להכיל עוד יותר את האחר, מתוך הבנה שזוהי סביבת המחייה הבריאה שאנו רוצים לבנות אחד עם השניה.
שיפור איכות היחס לסביבה החיצונית (אנשים, חברה וטבע) ולסביבה הפנימית (אנחנו עצמנו) - זו משמעותה המלאה של המטרה לשפר את "איכות הסביבה":
איכות היחס שלנו לכל דבר בעולם.
בין הסרט למציאות
לעומת וירוס קטן בשם קורונה, שהביא איתו התגייסות גדולה שהפתיעה את כולנו - מצב החירום האקלימי-אקולוגי, החולש על כמעט כל נושא אפשרי (כולל הקורונה), לא זוכה לתגובות זהות. הסרט שם לנו מראה, וממחיש בעזרת כוכב שביט בדיוק למה.
בשביל להבין את המציאות טוב יותר דרך הסרט, צריך להפריד בין כוכב השביט האימתני אך החד מימדי, לבין המציאות המורכבת שלנו, שם הבעיות והפתרונות מורכבים בהרבה.
או שאולי הסיפור הוא בכלל הפוך:
אנחנו כוכב השביט - אנחנו גם הבעיות, וגם הפתרונות - ובכל מקום שלא נסתכל, נבחין בכל הדברים שכל כך שווה לחיות ולהילחם למענם, לא משנה מה הסיכויים: כל הטוב שהשגנו בעולם, וכל הסובב אותו.
זהו אלמנט נוסף שהיה חשוב מאד גם ליוצרי הסרט להעביר.
לכן כל מה שנותר לעשות זה רק להסתכל למעלה.
בעולם האמיתי, אני מסתכל למעלה, מנסה לחבר את כל הנקודות הקטנות לכדי תמונה אחת גדולה, ומפחד.
בפני עצמה, אף בעיה נקודתית כנראה לא מאיימת מספיק בשביל שנצא מגדרנו לכבודה.
אבל במציאות, כוכב השביט, או האיום הגדול, הוא אוסף של עשרות ואלפי סיטואציות שונות, שכבר קורמות עור וגידים ממש מתחת לרגלינו.
בשביל לראות אותם, לא צריך להסתכל למעלה - צריך רק לקרוא, להיפתח, להקשיב וללמוד.
אוקיי, הבנו. מה עכשיו?
הסרט מציב לנו הצופים מראה לא מחמיאה במיוחד, בכדי שנאתגר את מקומנו במערכת אליה אנו שייכים, ביחסה לנושאים מהותיים שכאלה. האם נענה לאתגר?
כדי שנעשה זאת, אני מאמין שעלינו תחילה להתחבר, להזדהות ולהבין את הנושא, שכמו האסטרואיד - מרגיש כל כך גדול שפשוט לא בא לנו עליו, למרות שכידוע, זה לא יעלים אותו: מצב החירום האקלימי-אקולוגי.
ולכן הדבר הראשון שלדעתי כדאי לעשות הוא להיחשף למידע אמין בצורה מרוכזת.
זו המטרה שלשמה נוצר הפלייליסט הבא, המכיל את ההרצאות הטובות ביותר על המשבר האקלימי-אקולוגי - בעברית!
חקיקה אמיתית ולחץ לעמוד בה, היא שתספק לנו את המענה הרחב ביותר של הפתרונות - כי אנחנו כבר יודעים בדיוק מה עלינו לעשות כחברה בשביל לעצור את האסטרואיד:
להתייחס בכבוד למשאבים (או אולי, ערכים) של כדור-הארץ בכבוד, ולצרוך אותם בהתאם ליכולת התחדשותם - ולבסס את הכלכלה שלנו סביב התודעה הזו.
זה אומר לשנות סדרי עדיפויות בכל הנוגע לצריכתם של משאבים, ולעבור בצורה המהירה ביותר להפקת אנרגיה בדרכים שישפיעו לשלילה מעט ככל הניתן.
את הקו הבלתי מתפשר ביותר בישראל, מוביל הקמפיין מטה חירום האקלימי-אקולוגי, שהורים למען האקלים חברים בו. מטרת הקמפיין לחדד את העם בהכרה במצב בו אנו נמצאים, ולחבר את כלל המגזרים והבעיות אל התמונה הגדולה, ולפעול כדי לשנות אותה, ע"י חקיקה שאפתנית ככל הניתן.
ע"י איגוד שלל ארגונים, תנועות והתארגנויות תחת המסרים הבלתי מתפשרים האלו, אנו במטה החירום רוצים לשדר שכוחנו המירבי ביחד, ולא בנפרד:
Comments